חזקת הגיל הרך

 

 

תהליכים תרבותיים ביחס למשפחה, והשפעתם על 'חזקת הגיל הרך'.

 

תקציר נייר עמדה ומסקנות

נייר עמדה זה, עוסק ב'חזקת הגיל הרך' ובצורך בביטולה. הנייר בוחן את משמעות החזקה, דרך פרספקטיבה תרבותית. הניתוח התרבותי, בוחן תהליכים תרבותיים עולמיים, ביחס למשפחה, ואת משמעות החזקה לאור תהליכים אלו.

עפ"י מחקרים עולמיים, אנו נמצאים בעיצומה של מהפכת 'ערעור היציבות במשפחה', ועוברים לעידן ה'פוסט משפחתיות'. תהליכים אלו, הם תוצאה של שינוי תרבותי עולמי, המתחולל ביחס למשפחה. בתודעה התרבותית החדשה, מערכות היחסים במשפחה מתאפיינות, בחוסר יציבות, בהדגשת הקיומיות של האינדיבידואל וההסכמיות של המשפחה, ב'שיח זכויות' בין חלקי המשפחה השונים, ובקונפקליקט בין המינים.

ה'פוסט משפחתיות' פוגעת גם בחוסן הלאומי. כתוצאה מהתהליכים שהוזכרו, האוכלוסיה במדינות רבות, מצטמצמת ומזדקנת. תהליכים עולמיים אלו, אינם פוסחים על מדינת ישראל, גם בישראל המשפחה בסכנה. עם זאת, כתוצאה מהתודעה היהודית המסורתית, הרואה במשפחה מסגרת אחדותית רב דורית, שיעור הילודה אצלנו גבוה יותר, מכל מדינות הOECD-.

הטיעון המרכזי הוא, כי כתוצאה מה'פוסט משפחתיות', השתנתה משמעותה של 'חזקת הגיל הרך', ולכן יש לבטלה. כלומר, עם התעצמות, תפיסות הנפרדות המשפטית ו'מלחמת המינים', החל נסיון לשימוש ב'חזקת הגיל הרך', כזכות משפטית הורית וככלי ב'מלחמת המינים'. תופעה זו, מחדדת את הצורך להשיב לחזקה, את משמעותה היסודית המשפטית וההלכתית, דהיינו, בקשת טובת הילד. כלומר, לבטל את החזקה ולהעמיד את העיקרון המשפטי של 'טובת הילד', כמרכיב מרכזי בשיקול הדעת, בעניין האפוטרופסות והמדור במקרי גרושין. פעולה זו תשחרר את הילדים מ'מלחמת המינים', ותאפשר להתייחס בכל מקרה גירושין ל'טובת הילד'.

מסקנות

א. יש להגדיר, את חיזוק תודעת 'המשפחה האחדותית' כיעד לאומי, וכמרכיב מרכזי בחוסן הלאומי.

ב. יש לבטל את 'חזקת הגיל הרך'.

 

 

 

נייר העמדה

א. השינויים במשפחה בעידן ה'פוסט משפחתיות'.

מחקרים סוציולוגיים ודמוגרפיים המתפרסמים ביחס לעולם המערבי מצביעים על ערעור יציבותה של המשפחה ועל משבר ילודה מעמיק.

בשלהי המאה העשרים כתב פרופ' יוחנן פרס: "המהפכה הדומיננטית ביותר שעברה על העולם המתועש בשליש האחרון של המאה (ה20) היא ערעור היציבות במשפחה... ב35 השנים האחרונות התרחשו בעת ובעונה אחת כמה תהליכים השלובים זה בזה. הילודה בארצות המערב הצטמצמה עד כדי מאזן התרבות שלילי של כל העולם המתועש, יחד... גיל הנישואין עלה, ועלה שיעור האנשים והנשים שאינם נישאים כלל. ואחרון חשוב: פחתה מידת יציבות המשפחה. כל משפחה שנייה או שלישית במערב המתועש צפויה לגירושין. בישראל, יפאן, איטליה וספרד השיעורים נמוכים מעט יותר, אך גם בהן עלה שיעור הגירושין. גם בקרב אלה החיים בזוגות, רבים מוותרים על טקס נישואין פורמלי ועל חלק מן הזכויות והחובות הכרוכות בנישואין."

על פי מחקרים עולמיים עדכניים, העולם המערבי נמצא בעיצומו של עידן ה'פוסט משפחתיות'. אנו עדים למעבר למודל חברתי חדש. המשפחה איננה משמשת עוד, כגורם המארגן של החברה. מספר חסר תקדים של אנשים בוחר להימנע לגמרי מפריה ורביה, ולעיתים קרובות גם מנישואים. על פי מחקרו של הדמוגרף יעקב פייטלסון, תהליכים של ערעור מעמד המשפחה, מתרחשים גם במדינת ישראל. שיעור הנישואים יורד בהדרגה, ולעומתו שיעור הגירושין עולה בצורה משמעותית. במקביל, הגיל החציוני לנישואים, עולה בהתמדה, אצל הכלות בכל קבוצות האוכלוסיה בישראל, ואצל החתנים בחלק מקבוצות האוכלוסיה בישראל.

ב'מטה אנליזה', שנערכה ע"י החוקרים אמאטו וספנסר, שהשוו בין ארה"ב לבין אירופה, ביחס לתופעת הגירושין, עלה כי: "למרות השונות בין המדינות בנוגע לשיעורי הגירושין, משמעה של מגמת העלייה הכללית היא, שלא ניתן לייחס הסברים לעלייה בשיעורי הגירושין לגורמים שהנם ייחודיים לחברה מסוימת. חוקרים רבים, רואים את העלייה הנפוצה בשיעורי הגירושין, כחלק מהשינוי הדמוגרפי השני, שכולל מגמות קשורות, כדוגמת דחיית גיל הנישואין הראשונים, הפופולריות הגוברת של מגורים של בני זוג יחד ללא נישואין, והגידול שחל בלידת ילדים מחוץ לנישואין.

 

 

יש להניח ששינויים אלו מונעים על ידי מגוון של גורמים, כולל מודרניזציה, רמת ההשכלה הגבוהה יותר של נשים והעצמאות הכלכלית המרובה יותר שלהן, ירידה בהשפעה הדתית, עלייה באינדיבידואליזם וירידה מקבילה בנאמנות לקהילה."

אם נבוא לנסח, את השינוי התרבותי המתחולל ביחס למשפחה, נאמר כי, בעידן המודרני, "המשפחה הגרעינית המודרנית, נתפסה כצורה האידיאלית לגידול אזרחים אכפתיים, אחראיים ויצרניים. היתה זו צורה קבועה, 'תקנית', שהניחה קיומם של שני הורים, שאחד מהם עובד (בדרך כלל האב) והשני נשאר בבית כדי לטפל בילדים (האם). צורה זו נחשבת לסוף ההתקדמות האבולוציונית של החברה, שתיהפך, בסופו של דבר, לצורה האוניברסאלית." לעומת זאת, בעידן הפוסט משפחתיות, "המבנה המשפחתי, המשקף את האמונות בשונות, במיוחדות ובחוסר קביעות, הוא זה של "המשפחה המשתנה"... הערך המשפחתי החדש שנולד הוא "אוטונומיה", כלומר- זכותו של כל אחד מבני המשפחה לעסוק בענייניו הפרטיים לפני נאמנותו לבית."

ב. השפעת ה'פוסט משפחתיות' על החוסן הלאומי.

עידן ה'פוסט משפחתיות', מקרין גם על החוסן הלאומי. אחת התוצאות של התהליכים אותם תארנו, היא הצטמצמות והזדקנות האוכלוסיה במדינות המפותחות. מבין כל 41 המדינות החברות בארגון ה-OECD, רק ב-5 מדינות החברות בארגון זה, ישראל, הודו, דרום אפריקה, אינדונזיה ומקסיקו, הפריון הכולל עובר את 2.1 ילד לאישה, השיעור הנדרש כדי שגודל האוכלוסייה יישאר ברמה הקיימת. ברוב המוחלט של מדינות ה-OECD, הפריון הכולל הוא נמוך יותר, וכתוצאה מכך האוכלוסיה קטנה ומזדקנת.

כדוגמא לדבר, ניתן להביא את המצב בגרמניה. בדו"ח שפירסמה 'קרן המטבע' על הכלכלה הגרמנית נכתב: "כי שילוב מהיר של הפליטים יאפשר לפצות על ההשלכות המדאיגות של הזדקנות האוכלוסיה במדינה. מחברי הדו"ח ממליצים ליישם רפורמות שיאפשרו הכשרה מקצועית מהירה של מבקשי המקלט, ובמקביל להעלות את גיל הפרישה במדינה העומד על 65" כתוצאה מהתהליכים אותם סקרנו, הגיעה גרמניה למצב חמור של מחסור באוכלוסיה צעירה ובכוח עבודה. כוח הקניה קטן, הכלכלה נעצרה ואין מספיק כסף לתשלומי פנסיה לאוכלוסיה המזדקנת. על מנת למצוא פתרון לבעיה גרמניה קולטת המוני פליטים מוסלמים צעירים, בצורה בלתי מבוקרת.

 

 

 

 

הילודה הנמוכה היא בעיה מרכזית במדינות מערביות רבות, אך לא רק בהן: בסינגפור - עיר המדינה הקטנה שבדרום מזרח אסיה - מתמודדים עם בעיות דמוגרפיות קשות שרק הולכות ומעמיקות. בעיות אלה עמדו במרכזו של נאום לאומה שנשא לאחרונה (2012) מייסד סינגפור, לי קואן יו, במלאות 47 שנות עצמאות. המסר המרכזי של לי היה חד וברור: צעירי סינגפור צריכים להתחיל "לעבוד", אם הם רוצים להביא לעולם דור חדש לפני שיהיו מבוגרים מדי. הוא הביע צער על אחוז הילודה הנמוך והזהיר: "אם נמשיך כך, המדינה תתפורר כי רובה לא יהיה מורכב מאזרחים מקוריים".

הילודה הנמוכה, מחייבת את המדינות לקלוט 'ידיים עובדות' זרות באופן המוני. מהלך זה, מפורר את התרבות הלאומית שלהן ויפגע בחוסנן. במאמר שפירסם ויקטור אורבן, ראש ממשלת הונגריה, הוא כותב: "יש להודות, אירופה סובלת מהזדקנות האוכלוסייה והידלדלותה. אבל אם ננסה לפתור בעיה זו תוך הסתמכות על מוסלמים חדשים שיגיעו, נקריב בכך את אורחות חיינו, את ביטחוננו ואת עצמנו ממש. אם לא ננקוט עמדה, ומהר, המתח בין אירופה המזדקנת לעולמם של המוסלמים הצעירים – בין אירופה שאינה מסוגלת לספק מקומות עבודה לצעירים שלה ובין גטו של מוסלמים חסרי מקצוע – יֵצא מכלל שליטה בלב אירופה."

ג. המצב במדינת ישראל.

למרות המגמה העולמית של צמצום הילודה ועליית 'הפוסט משפחתיות', התמונה בישראל שונה ואופטימית. נתוני הלמ"ס מלמדים על עליה מתמדת בשיעור הפריון לאשה בישראל. אם לפני עשור הוא עמד על 2.88 ילדים לאישה, נכון לשנת 2014 הוא עומד על 3.08.

לדבריו של פרופ' סרג'ו דלה פרגולה,"אנחנו נמצאים בפער של ילד שלם מהמדינות המערביות האחרות". לפי דבריו, אין ספק שהאוכלוסייה הדתית לאומית והחרדית, תורמת מאוד למגמות החיוביות, "בחברות האלה שיעור הפריון מעל הממוצע וזה משפיע מאוד. רק בשנה האחרונה התווספו לאוכלוסייה היהודית למעלה ממאה אלף נפש. באוכלוסיה הערבית אגב יש ירידה מסוימת במספר הילדים". עוד הוסיף דלה פרגולה: "אם מתבוננים במשפחות חילוניות או מסורתיות מתונות, רואים שגם אצלן יש פריון גבוה יותר מאשר במדינות המערביות."

לדעתו של דלה פרגולה, התופעה הישראלית המיוחדת נובעת מכך ש"הישראלים פשוט רוצים ילדים. זה מוצר מבוקש, וזה מגיע מהמקום הרגשי של מנטליות, זהות ושאיפות". "לפי המדד הבינלאומי, ישראל היא בין המדינות היותר אופטימיות, לתושבים יש שביעות רצון מהמצב, ולמרות שיש לא מעט בעיות. התושבים כאן מתייחסים להווה ולעתיד בגישה חיובית, אם ילדים זו ברכה, זה אומר שילדים זה אופטימיות, יש לאנשים כאן יותר אמון בהווה ובעתיד".

 

 

 

האופטימיות הישראלית נובעת מהזהות היהודית והציונית שלנו. משפחות רבות בישראל רואות את עצמן כחלק מעם מיוחד שחוזר לארצו לאחר גלות של 2000 שנה כדי לבנות ולהבנות בה. זוהי הזהות הציונית שלנו וכזו היא התודעה הלאומית שלנו. המחשבה הליברלית, שפגעה באופטימיות של האינדיבידואל בעולם המערבי והפכה אותו לספקן ולתלוש מההיסטוריה, אינה נחלת רוב הציבור בישראל.

ד. ניתוח תפיסות היסוד השונות ביחס למשפחה.

כפי שראינו, תפיסות היסוד ביחס למהותה של המשפחה, המבנה שלה, מערכות היחסים שבה ויעודה, משפיעות על  הרצון להקימה, יציבותה, דרך  פירוקה ועל התפקוד לאחר הפירוק.

את תפיסת היסוד היהודית ביחס למשפחה, ניתן לתמצת בשני עקרונות: חיבור וקדושה. הקיום האינדיבידואלי אינו טוב עפ"י היהדות, ורק החיבור בין האיש לאשה יוצר אדם שלם. המשפחה היא מהות חדשה, האוספת ומכנסת את חלקיה לקהילה קיומית אחת. הנישואים יוצרים דבקות בין האיש לאשתו ומחוייבות לנאמנות. השלם המשפחתי גדול מסך חלקיו, והוא המאפשר חיי יעוד האחוזים בנצח.

עיון ב-7 ברכות הנישואים מלמד, כי החיבור של האיש והאשה הוא קיומי ומהותי, וכי התא החברתי המשפחתי, הוא לבינת היסוד של הלאום. מגמת המשפחה היא ציבורית, היא חלק ממהלך רב דורי לבניין הלאום, לתיקון העולם וליישובו. מעבר לכך, רואה היהדות את המשפחה כמקום בו נוצר הקשר האמיתי בין היהודי לאלוקיו וכמסגרת בה ניתן להגשים את הייעוד הרוחני. עקרונות יסוד אלו, יצרו משפחה צומחת רב דורית, בעלת תרבות המועברת מדור לדור, יציבות משפחתית, ואת הגדרת את המשפחה כיעד לאומי ראשון במעלה.

לעומת זאת, בתודעה הפוסט מודרנית, האשה והגבר, הילד והזקן וכדו', נתפסים כקיימים בנפרד. הפרספקטיבה של המשפחה כקהילה קיומית אינה קיימת בהלך חשיבה זה. יותר מכך, תודעה זו טוענת, "שהמודל המסורתי של המשפחה המורחבת, שבה שני הורים משני המינים, מעניק כוח מופרז לגבר, ובכך מדכא את האישה מעצם טבעו. על יסוד זה, דנה הגירסה הליברלית של המוסר החברתי את המשפחה המורחבת, בה יש שני הורים משני המינים, להיות מצד אחד - מכשול מובנה לאושר האישי ולהגשמה העצמית, ומצד שני – מדכאת מבחינה חברתית... בעיני האליטה הליברלית, חוסר מוסריות לפי התפיסה החברתית הישנה הפך להיות המוסר החדש, 'המתקדם'".

 

 

 

ה. השפעת ה'פוסט משפחתיות', על משמעות 'חזקת הגיל הרך'.

כשם שהשפיעה ה'פוסט משפחתיות' על הרצון להינשא, גיל הנישואין, שיעור הפריון, ויציבות המשפחה, כך היא משפיעה על משמעותה של 'חזקת הגיל הרך'. הטיעון המרכזי הוא, כי הגדרת המשפחה כהסכמית, כאוסף יחידים נפרדים משפטית, וכזירת קרב בין הגבר לאשה, מקרינה גם על זמן הגירושין. תהליך הגירושין מהווה כיום, זירת קרב ב'מלחמת המינים'. הויכוחים על מזונות ועל גידול הילדים, חורגים ממסגרת דיון עניינית, וטמון בהם למעשה, קרב בין גברים לנשים. תודעת הנפרדות, שליוותה את הנישואין, מתפרצת ופוגעת בכל בני המשפחה. במקום לדון בכאב, על מסגרת אחדותית, שהתפרקה, ועל האופן המיטבי להמשך חיים תיפקוד וצמיחה, למרכיבים שלה, מייצר מאבק הגירושין, המשך  של נפרדות ואיבה.

'חזקת הגיל הרך' מקורה הוא ב'דיני ישראל', בבסיסה היא חזקה המושתתת על בקשת טובת הילד, ואינה חזקה מחייבת (פרזומציה), שממנה אין לזוז אלא במקרים חריגים. במובחן מחזקה מחייבת, משמעות חזקה הגיל הרך היא, הבנת בית הדין כי לאחר פירוק המשפחה האחדותית, מופיעה בקשת טובת הילד ועלינו להחליט לפי ראות עיני הדיינים מהי טובת הילד. כאשר קבע המחוקק הישראלי את החזקה, בשנת תשכ"ב 1962, ואמר: "רשאי בית-המשפט לקבוע את הענינים האמורים בסעיף 24 כפי שייראה לו לטובת הקטין ובלבד שילדים עד גיל 6 יהיו אצל אמם אם אין סיבות מיוחדות להורות אחרת.", הוא למעשה ניסח את המציאות התרבותית, בה תפיסת המשפחה הייתה אחדותית לכלל חוק. עפ"י תפיסת המשפחה האחדותית, מטבע הדברים, האם הייתה הדמות המרכזית בגידול הילדים, וממילא לאחר הפירוד על מנת לייצר המשכיות ויציבות, נקבע מדור הילדים בגיל הרך עם האם. קביעה זו תאמה את עקרון בקשת טובת הילד בזמן התפרקות המשפחה.

עם התעצמות, תפיסות הנפרדות המשפטית ו'מלחמת המינים', החל נסיון לשימוש ב'חזקת הגיל הרך', כזכות משפטית הורית וככלי ב'מלחמת המינים'. תופעה זו, מחדדת את הצורך להשיב  לחזקה, את משמעותה היסודית המשפטית, דהיינו בקשת טובת הילד. כלומר, לבטל את החזקה ולהעמיד את העיקרון המשפטי של 'טובת הילד', כמרכיב מרכזי בשיקול הדעת, בעניין האפוטרופסות והמדור במקרי גרושין. פעולה זו תשחרר את הילדים מ'מלחמת המינים', ותאפשר להתייחס בכל מקרה גירושין ל'טובת הילד'.

 

 

ו. תיאור איורי, של הרעיון המרכזי שבנייר העמדה:

 

ניפרדות משפטית

   

ז. מסקנות

א. יש להגדיר, את חיזוק תודעת 'המשפחה האחדותית' כיעד לאומי, וכמרכיב מרכזי בחוסן הלאומי.

ב. יש לבטל את 'חזקת הגיל הרך'.

                                    

 

 

 

נכתב ע"י הרב יעקב יקיר והרב יאיר קרטמן, מכון 'תורת המדינה'.

 

החוג לסוציולוגיה באוניברסיטת ת"א.

 

במאמרו 'ומי ישמור על המשפחה'. נצפה באתר הסתדרות המורים, 20/02/17. http://www.itu.org.il/?CategoryID=549&ArticleID=1794

 

 Joel Kotkin, Research Report for the Seminar on "The Rise of Post-Familialism: Humanity's Future?" Introduction. Published by Civil Service College, Singapore, 2012

 

כנס רמלה התשיעי, 'המשפחה אתגרים וחזון', חוברת הכנס עמ' 18 ואילך.

 

שיעור הגירושין הכפיל את עצמו, במהלך 40 השנים של סוף המאה ה-20.

 

Amato R, P. & Spencer, J. (2010). Divorce in Europe and the United States: Commonalities and differences across nations. Family Science, (1)1, 2-13

 

דויד אלקינד :"בית הספר והמשפחה בעולם הפוסט מודרני". דוד אלקינד, הוא פרופסור במחלקה לחקר הילד באוניברסיטת טפטס, מדפורד, מסצ'וסטס, חיבר כמה ספרים, וביניהם: "קשרים מלחיצים – המשפחה המודרנית וחוסר איזונה" ועוד.

 

שם.

 

ניצפה באתר כלכליסט, 01/03/17.

 

ניצפה באתר הארץ, 27/02/17.

 

http://mida.org.il/2017/02/22/מוסדות-האיחוד-לא-מסוגלים-להגן-על-אירופ

 

דמוגרף מהאוניברסיטה העברית.

 

ניצפה באתר ערוץ 7, 01/03/17.

 

בראשית ב, יח: "לא טוב היות האדם לבדו". הרב סולוביצ'יק, 'אדם וביתו', מאמר הפתיחה.

 

בראשית ה, ב: "זכר ונקבה בראם ויברך אותם ויקרא את שמם אדם".

 

רש"ר הירש, בראשית ח, יט.

 

בראשית  ב, כד: " ודבק באשתו והיו לבשר אחד".

 

סוטה יז, א: "איש ואשה זכו שכינה ביניהם".

 

ד"ר חיים כהן, "הפילוסופיה של המשפחה הליברלית", כנס רמלה ה-9, 'המשפחה אתגרים וחזון', חוברת הכנס.

 

פרופ' אליאב שוחטמן,"למהותם של כללי ההלכה בסוגיית החזקת הילדים", שנתון המשפט העברי, המכון לחקר המשפט העברי, האוניברסטה העברית הר הצופים, כרך ה' עמודים 286-320.

 

עיין  הערה קודמת, מאמרו של שוחטמן, שם הערה 151, עיין  גם  ד"ר יחיאל קפלן, "טובת הילד כעיקרון על" דף פרשת שבוע בהוצאת משרד המשפטים, מכללת דעת, מכללת שערי משפט http://www.daat.ac.il/mishpat-ivri/skirot/152-2.htm נצפה בו' באדר תשע"ז.

 

חוק הכשרות המשפטית והאפוטרופסות, התשכ"ב 1962, סע' 25.

 

דו"ח הביניים שניט, עמ' 19, סע' ח': 'הצגת עמדתם של ארגוני נשים בהליכי גירושין': "יש לראות את ענייני המשפחה כמכלול אחד, ולא לבטל את יתרונה היחיד של האשה בעניין המשמורת על הילדים...ביטול החזקה ודיון בכל מקרה לגופו יהפכו את נושא משמורת הילדים לכלי שישמש לסחטנות נגד האשה."

 

ביחס למשמעויות השונות של טובת הילד, עיין: בפס"ד של בית הדין האזורי חיפה , ניצפה ב19/12/2016, באתר דעת.

ישיבת בית אורות - הר הזיתים, ירושלים